מגזין קומה מעל

שיתוף

רק לפני שעות ספורות שוב הופעלה מערכת החירום בלב בני ברק. במהלך מתקפת הטילים במסגרת מבצע "שאגת הארי", דווח על נפילות ושברי יירוט במספר מוקדים במרכז הארץ, ובין היתר גם בתוך המרקם העירוני הצפוף של בני ברק. כוחות הצלה ורפואה הוזעקו לזירות, העניקו טיפול רפואי לנפגעים באורח בינוני עד קל, כאשר במקביל, צוותים מקצועיים החלו בסריקות ובבדיקות הנדסיות כדי לוודא שאין סכנה למבנים ולתושבים. אבל מעבר לטיפול המיידי בכל אירוע כזה, הנפילות האחרונות מציפות שוב שאלה רחבה יותר: כיצד מתמודדת עיר מהצפופות בישראל עם אירוע ביטחוני שמתרחש ממש בתוך השכונות, סמוך לבתי מגורים, מוסדות חינוך ותשתיות עירוניות. בעיר שבה כמעט כל רחוב, חצר וגג סמוכים לבתי מגורים, כל אירוע כזה מחייב תגובה מהירה, בדיקות קונסטרוקטיביות וניהול מדויק של זירה מורכבת בתוך מרחב עירוני אינטנסיבי במיוחד.

דווקא מתוך האתגרים הללו, בולט המהפך שעוברת החברה החרדית בשנים האחרונות: מעבר מתכנון נקודתי של בניין בודד לתכנון מתחמי רחב. אם בעבר ההתחדשות העירונית עסקה לעיתים קרובות בחיזוק או הריסה ובנייה של מבנה יחיד, הרי שכיום הולכת ומתבססת ההבנה כי רק הסתכלות מתחמית מאפשרת לתת מענה אמיתי לאתגרים של צפיפות, ביטחון ותשתיות. תכנון כזה מאפשר לשלב פתרונות הנדסיים מורכבים יותר, לייצר שטחי מיגון משמעותיים, לשפר תשתיות ולשלב שטחי ציבור, מוסדות חינוך ושירותים קהילתיים כחלק מתפיסה עירונית כוללת.

המעבר לתכנון מתחמי מאפשר גם לייצר איזון עדין בין אורח החיים החרדי, דרישות ההלכה והקהילתיות המאפיינת את העיר, לבין הצורך ביצירת מרחב עירוני מודרני, בטוח ומתפקד. כאשר תכנון כזה נעשה נכון, הוא מאפשר לא רק להוסיף יחידות דיור אלא לשפר את איכות החיים, את הנגישות לשירותים, ואת היכולת של העיר להתמודד גם עם מצבי חירום.

הזירה בבני ברק (צילום: דוברות הצלה)

על רקע האירועים האחרונים, השאלות הללו מקבלות משמעות חדשה. התחדשות עירונית איננה עוד רק שאלה של נדל״ן או אדריכלות – אלא חלק בלתי נפרד מהיכולת של עיר צפופה להגן על תושביה, לשמור על רציפות תפקודית ולהתאושש במהירות גם ברגעי קיצון. בראיון עומק מסביר מהנדס העיר ניצן ברכן כיצד מתמודדת עיר צפופה עם נפילות ושברי יירוט, מה ניתן ללמוד מהאירועים האחרונים, ואילו לקחים חייב עולם התכנון והבנייה בישראל לאמץ כבר היום.

ראיון אישי עם מהנדס העיר בני ברק, ניצן ברכן

אילו אתגרים הנדסיים נוצרים כאשר שברי יירוט נופלים בסביבה עירונית צפופה כל כך?

"האתגר ההנדסי בעיר צפופה כמו בני ברק אינו מסתכם רק בנקודת הפגיעה עצמה, אלא בניהול מהיר ומדויק של זירה מורכבת בתוך מרקם עירוני אינטנסיבי מאוד. כששברי יירוט נופלים באזור בנוי וצפוף, צריך בתוך זמן קצר לבדוק אם מדובר רק בנזק נקודתי או שיש גם פגיעה במעטפת הבניין, בגג, במערכות, בתשתיות, בחללים פנימיים, או אפילו סיכון קונסטרוקטיבי רחב יותר. במקביל, יש צורך לנהל גישה של כוחות חירום, למנוע סיכון משני, לגדר, לפנות מפגעים, ולתת מענה מהיר לדיירים ולסביבה כולה".

הזירה בבני ברק (צילום דובורת הצלה)

"בעיר כמו בני ברק אין כמעט ‘שטח סטרילי’. כל אירוע קורה צמוד לבתים, למשפחות, למוסדות, לרכבים ולתשתיות וכל פגיעה הופכת מיד לארוע רב נפגעים. בני ברק היא לאורך שנים מן הערים הצפופות בישראל, ולכן היא מהווה מעין מעבדה עירונית חיה להבנת האתגרים של צפיפות גבוהה. במקום שבו יש סטגנציה ואי-התחדשות לאורך שנים, הצפיפות באה לעיתים לידי ביטוי גם בפתרונות מאולתרים של תושבים, לרבות עבירות בנייה שנועדו להרחיב דירות מתוך מצוקה אמיתית של מקום, אך לעיתים ללא פתרונות בטיחות, ללא תכנון נכון וללא מענה מספק למצבי חירום. במובן הזה, האירועים האחרונים מדגישים לא רק את הסיכון שבפגיעה עצמה, אלא גם את החשיבות של חידוש המרקם הוותיק, הסדרה תכנונית, ובחינה מחודשת של איכות המלאי הבנוי בעיר צפופה. כשעיר לא מתחדשת בזמן, התושבים מייצרים לעצמם פתרונות מאולתרים. הבעיה היא שפתרונות מאולתרים מגדילים סיכון, לא חוסן ולכן יש צורך לתת אלטרנטיבות במסגרת התחדשות עירונית".

אחת מזירות פגיעת הרסיסים בבני ברק (צילום: ניצן ברכן)

האם ההתחדשות העירונית יכולה להיות חלק מהפתרון לחיזוק החוסן העירוני בבני ברק?

"בהחלט כן. התחדשות עירונית איננה רק מהלך נדל"ני או אדריכלי, אלא כלי מהותי לחיזוק החוסן העירוני. במקום שבו הבינוי ותיק, הצפיפות גבוהה, והתשתיות אינן תמיד מותאמות לעומסים של היום, ההתחדשות העירונית מאפשרת לשפר מיגון, לחדש מערכות, להסדיר גישה, להרחיב תשתיות, וליצור סביבת מגורים בטוחה ומתפקדת יותר גם בשגרה וגם בחירום. מי שמסתכל על התחדשות עירונית רק דרך שורת הרווח מפספס את העיקר: בעיר צפופה, התחדשות היא גם שכבת מיגון. אבל הלקח החשוב הוא שהתחדשות עירונית לא יכולה להיות מתורגמת אוטומטית רק למגדלים. האירועים האחרונים מלמדים שצריך לחשוב במגוון רחב יותר של כלים: חיזוק, עיבוי, התחדשות מרקמית, פתרונות מותאמים לרחוב, לשכונה, לאוכלוסייה וליכולת התפעולית של העיר. עיר כמו בני ברק צריכה פתרונות שמכירים במציאות המקומית, בדפוסי החיים, בצפיפות, בקהילה ובצורך לחזק גם את המרחב הבנוי וגם את היכולת של העיר להמשיך לתפקד בזמן חירום. כלומר, ההתחדשות העירונית היא חלק מהפתרון, אבל רק אם רואים בה כלי לחיזוק רזיליינס עירוני כולל: בטיחות, מיגון, תשתיות, תפעול, קהילה ורציפות תפקודית. התחדשות עירונית היא כבר מזמן לא רק שאלה של נדל״ן. זו שאלה של ביטחון אזרחי, של איכות חיים ושל אחריות שלטונית".

"המוכנות של עיר צפופה למצבי חירום צריכה להישען על סל רחב של פתרונות". שברי יירוט בבני ברק (צילום: ניצן ברכן)

אילו פתרונות תכנוניים ניתן לקדם כבר היום כדי לשפר את המוכנות של ערים צפופות למצבי חירום?

"המוכנות של עיר צפופה למצבי חירום צריכה להישען על סל רחב של פתרונות, ולא רק על מיגון נקודתי של בניין כזה או אחר. ברמה התכנונית, נדרשת הסתכלות מערכתית שכוללת גם רכיבים פיזיים, גם רכיבים תשתיתיים, גם רכיבים חברתיים וגם מוכנות תפעולית. ברמת התשתיות, צריך לקדם חיזוק של דרכי הגישה, כבישים, צירים לתנועת כוחות חירום, רציפות תפקודית של מים, חשמל ותקשורת, והיערכות למקורות אנרגיה משלימים כמו גנרטורים, מערכות אגירת חשמל, פאנלים סולאריים ומערכות גיבוי נוספות. בעיר כמו בני ברק יש מקום גם לחשיבה מקומית מותאמת, למשל על מערכי גיבוי דוגמת גנרטורים של שבת, שיכולים להשתלב בתפיסה רחבה יותר של חוסן תפעולי.

"נדבך מרכזי בכך הוא המהפך שהחברה החרדית עוברת בשנים האחרונות: מעבר מתכנון בנייני נקודתי לתכנון מתחמי. תפיסה זו נותנת מענה רחב בהרבה בכל הנושאים – מתשתיות ועד שטחי ציבור – ומאפשרת תכנון איכותי ובטיחותי יותר. המפתח להצלחה כאן הוא מציאת האיזון הנכון בין נושאי הלכה ודרישות החברה החרדית לבין היכולת לייצר מתחמים מודרניים עם ראייה כוללת, המבטיחים חוסן אמיתי לקהילה.

"מעבר לכך, צריך לקדם תפיסה של עיר רב-שימושית, שבה גם מערכות ותשתיות מקבלות תפקיד נוסף בשעת חירום. כלומר, לא רק מה המבנה עושה בשגרה, אלא מה הוא יודע לעשות גם באירוע קיצון. דוגמה טובה לכך היא האפשרות לחשוב על תשתיות תחבורה, חניונים תת-קרקעיים, מבני ציבור ומוסדות חינוך כמרכיבים שיכולים, בהשקעה נכונה ובתמיכת המדינה, לשמש גם כמענה נוסף בזמן חירום. בדיוק כפי שנדרשת תמיכה מדינתית בהפיכת חניונים תת-קרקעיים למרחבים תומכי חירום, כך נדרשת גם מדיניות לאומית ברורה למתקנים רב-שימושיים, אנרגיה חלופית, וגיבוי תפעולי ברמת המתחם והעיר.

"יש גם היבט חברתי-קהילתי מובהק. בעיר צפופה, מוכנות טובה תלויה לא רק בבטון אלא גם באנשים: בהסברה, בהנגשת מידע, בחינוך להתנהגות נכונה בחירום, בשיתוף פעולה עם מוסדות חינוך, ארגונים קהילתיים, הנהגות מקומיות ומוסדות ציבור. לצד זה צריך לקדם מערכות דיגיטליות וממוחשבות משולבות בעיר ובמבנים: מערכות מצלמות, מערכות כריזה, בקרה ושליטה, והעברת מידע בזמן אמת. חוסן עירוני אמיתי נבנה כאשר תכנון, תשתיות, אנרגיה, מידע וקהילה עובדים יחד. בני ברק היא לא רק העיר הצפופה בישראל, היא גם מבחן אמת לשאלה האם מדינת ישראל יודעת לנהל צפיפות בצורה חכמה, בטוחה ומודרנית. האתגר של ישראל איננו רק לייצר יותר יחידות דיור, אלא לייצר ערים שיודעות לתת מענה לכל צרכי התושב, וגם להגן על התושבים שלהן ברגעי קיצון".

בני ברק היא אחת הערים הצפופות בישראל, איך משלבים בין צפיפות גבוהה לבין הצורך במיגון וחוסן עירוני?

"הדבר החשוב הוא להבין שצפיפות איננה בהכרח בעיה. צפיפות יכולה להיות גם יתרון גדול מאוד, אם היא מתוכננת נכון. צפיפות טובה היא צפיפות שמייצרת קרבה בין מגורים, עבודה, מסחר, מוסדות חינוך, בתי כנסת, שירותים ציבוריים ותחבורה. במצב כזה, מרחקים קצרים מאפשרים הגעה ברגל, מקטינים תלות ברכב, משפרים נגישות, ומחזקים את היכולת של העיר לתת מענה מהיר גם בשגרה וגם בשעת חירום. זו אחת הסיבות שבני ברק יכולה ללמד הרבה לא רק על הבעיות של צפיפות, אלא גם על האפשרות של צפיפות עירונית טובה. כשבתי ספר, גני ילדים, מוסדות ציבור ושירותים קהילתיים משולבים בתוך המרקם העירוני ובסמיכות למגורים, אפשר לתת מענה מהיר ויעיל יותר גם בהיבט של בטיחות והגנה. גם המרכיב החברתי משמעותי מאוד: בעיר שיש בה מוסדות חזקים, קהילתיות, יכולת הגעה ברגל ושיתוף פעולה בין התושבים לבין העירייה, אפשר לבנות חוסן מקומי חזק מאוד.

"צריך לחשוב מחדש על מגוון רחב של אפשרויות התחדשות עירונית, ולא להישען רק על מודל אחד של מגדלים" (צילום: ניצן ברכן)

"בני ברק מלמדת אותנו שני שיעורים הפוכים באותו זמן: מה קורה כשצפיפות לא מתחדשת, ומה הפוטנציאל האדיר של צפיפות כשהיא מתוכננת נכון. צפיפות טובה היא עיר שבה הכול קרוב: הבית, בית הספר, העבודה, המסחר והשירותים. זה יתרון עצום גם בשגרה וגם בחירום. צפיפות טובה איננה נוצרת מעצמה. היא דורשת תכנון מוקפד, תשתיות מתאימות, מרחב ציבורי מתפקד, מערכות מידע, בקרה וכריזה, תחזוקה, ניהול נכון של מבנים ומתחמים, וגם שיתוף פעולה בין כל הגורמים שעוסקים בדבר: המדינה, מינהל התכנון, משרדי הממשלה, גופי התשתית, משרד התחבורה, נת"ע, נת"א, הרשויות המקומיות והחברות המבצעות. בעיר צפופה, כל מערכת משפיעה על השנייה, ולכן בלי עבודה בין-משרדית יעילה ואיכותית קשה מאוד לייצר חוסן אמיתי.

"דווקא בעיר הצפופה בישראל אפשר לראות שצפיפות טובה איננה צפיפות של מחסור, אלא צפיפות של קרבה, שירותים ונגישות. מתחם שפע הוא דוגמה לגישה כזו: עירוב שימושים, גני ילדים במתחם, מסחר נגיש, חניה תת-קרקעית, שטחים משותפים ופתוחים, ובנייה שמנסה לעבוד עם המרקם העירוני ולא נגדו. זו צפיפות שיכולה לשרת את התושב טוב יותר גם בשגרה וגם בשעת חירום".

מה לדעתך הלקח המרכזי שהאירועים הנוכחיים צריכים ללמד את עולם התכנון והבנייה בישראל?

"הלקח המרכזי הוא שעולם התכנון והבנייה בישראל חייב לעבור מחשיבה צרה על מיגון נקודתי לחשיבה רחבה של רזיליינס עירוני. לא מספיק לשאול כמה קומות יש, כמה יחידות דיור נוספו או האם יש ממ"ד. צריך לשאול איך העיר מתפקדת בזמן חירום, איך המתחם ממשיך לעבוד גם תחת לחץ, ואיך הפרויקט משרת את הדיירים ואת העיר גם אחרי שהוא מסתיים. האירועים האחרונים צריכים לסיים את עידן החשיבה הצרה על מיגון. ישראל צריכה לעבור לשפה של רזיליינס עירוני.

מתחם המלבן (הדמיה, אדריכלות מתי קרייזמן אדריכלים)

"צריך לחשוב מחדש על מגוון רחב של אפשרויות התחדשות עירונית, ולא להישען רק על מודל אחד של מגדלים. מגדלים הם כלי אחד, אבל לא תמיד הם הפתרון הנכון או היחיד, ובחלק מהמקרים הם אף מעלים שאלות חדשות של תפעול, תחזוקה, אנרגיה, ניהול מערכות, תלות במעליות ורציפות שירותים. לכן נדרש מגוון גדול יותר של פתרונות, בהתאם לעיר, לאוכלוסייה, לרחוב, לתשתיות וליכולת התפעולית. בנוסף, עולם התכנון חייב להסתכל גם על היום שאחרי. לא רק איך הפרויקט מאושר ונבנה, אלא איך הוא מנוהל לאחר האכלוס: מי מתחזק את המערכות, איך נשמרת הרציפות האנרגטית, איך מופעלות מערכות הבטיחות, איך מנוהלים המרחבים המשותפים, ואיך נשמרת היכולת לתת שירות אמיתי גם בתרחישי קיצון. תכנון טוב איננו מסתיים בטופס 4; הוא נבחן ביכולת של הבניין, של המתחם ושל העיר כולה להגן על התושבים, לתפקד היטב ולהתאושש במהירות.

"ולבסוף, האירועים מלמדים שגם המדינה חייבת לפעול אחרת. צריך שיתוף פעולה איכותי, רציף ומהיר בין כל הגופים: מינהל התכנון, משרדי הממשלה, גופי התשתית, משרד התחבורה, נת"ע, נת"א, רשות החירום, הרשויות המקומיות ויתר הגורמים הרלוונטיים. בערים צפופות במיוחד, אין מקום לעבודה במקטעים מנותקים. אם רוצים חוסן עירוני אמיתי, חייבים לייצר מדיניות אחת שמחברת בין תכנון, תשתיות, תחבורה, אנרגיה, מיגון, תפעול וקהילה.

מתחם המלבן (הדמיה, אדריכלות מתי קרייזמן אדריכלים)

"דוגמא למתחמי התחדשות עירונית חדשניים ואיכותיים שאנו מקדמים במרכז העיר, הינו מתחם שפ"ע שוק. מתחם זה מציג חזון תכנוני של מגורים, מסחר ותעסוקה, יחד עם שטחים פתוחים איכותיים, מוסדות ציבור, ובהמשך גם שכבות שימוש ברורות של חניון תת-קרקעי, מסחר, תעסוקה, גני ילדים ובנייני מגורים. בנוסף מופיעים חתך של הרחוב הפנימי, ציר מסחרי, שצ"פ עליון, ופתרונות תפעוליים כמו אשפה ופינוי. לא כל התחדשות עירונית חייבת להיות עוד מגדל מבודד. אפשר לייצר גם בעיר צפופה מאוד בנייה מרקמית אינטנסיבית אבל חכמה, עם עירוב שימושים, גני ילדים בתוך המתחם, מסחר בקומות התחתונות, חניונים תת-קרקעיים, שטחים ירוקים ורחבות משותפות, כלומר מרחב שמתפקד טוב יותר גם בשגרה וגם בחירום".

הצטרפו עכשיו לווטסאפ מגזין מרכז הבנייה והישארו מעודכנים בכל כתבות הנדל"ן, לחצו כאן והירשמו כעת